דמי שכירות מסחריים נקשרים למדד המחירים לצרכן של הלשכה הפדרלית לסטטיסטיקה (Destatis) באמצעות סעיף הצמדה (Wertsicherungsklausel). הצמדה אוטומטית מותרת רק אם המשכיר מחויב לפחות ל-10 שנים, או אם השוכר רשאי להאריך את החוזה ל-10 שנים (§ 3 לחוק סעיפי המחיר, PrKG). הנוסח קובע כמה מהאינפלציה מגיע למשכיר: בקמעונאות המזון, דמי השכירות משתנים בדרך כלל רק אחרי שנחצה סף, ומשקפים רק חלק מעליית המדד.
מה לבדוק:
• האם ההתחייבות של המשכיר מגיעה ל-10 שנים — באמצעות התקופה הקבועה, ויתור על זכות הסיום או האופציות של השוכר;
• איזה מדד ואיזו שנת בסיס נקובים בסעיף, והאם הסף נקבע באחוזים או בנקודות;
• איזה חלק מעליית המדד מגולגל, והאם הסעיף פועל לשני הכיוונים;
• האם העדכון אוטומטי או מחייב דרישה בכתב — והאם כבר הוחמץ סף: השוו את מועדי ההעלאות האחרונות למדד של Destatis;
• האם החוזה קובע בטלות מוקדמת יותר מזו שב-§ 8 PrKG.